תלמידים יקרים,
השבת נקרא את פרשת "בהר", הפותחת במילים: "וידבר ה' אל משה בהר סיני" (ויקרא כ"ה, א'). רש"י מסביר שהציווי על שמיטה, המופיע בפרשה, נאמר למשה בסמוך למתן תורה בהר סיני, ומכאן חשיבותה הרבה של מצוות השמיטה.
מצוות השמיטה מלמדת אותנו שני לקחים מרכזיים:
האחד, אמונה בבורא עולם. כאשר אנו שובתים מעבודת האדמה בשנה השביעית, אנו מצהירים שלא כוחנו ועוצם ידנו עשו לנו את החיל, אלא יש בורא לעולם שברכתו שורה בעמלנו. השביתה בשמיטה מחזקת את האמונה וההכרה בכך שה' הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל.
השני, אחריות חברתית. שנת השמיטה מאפשרת לעניים ולנזקקים לקחת מיבול השדה והפרדס ללא הגבלה, בדיוק כמו בעל השדה עצמו. זו תזכורת לכך שהעולם לא שייך לנו, ויש לנו אחריות לסייע ולדאוג לחלשים מאיתנו. "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?… וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כ"ה, כ-כא), מבטיח הקב"ה שידאג לפרנסתנו ונוכל לקיים את מצוות השמיטה בלב שלם.
בימינו, כשרובנו אינם חקלאים, המסר של שנת השמיטה עדיין רלוונטי. אפשר "לשמוט" ממירוץ החיים, לקחת הפסקה מהשגרה ולהתחבר לדברים החשובים באמת – אמונה, משפחה, נתינה וערבות הדדית.
בשבת הקרובה, בעת קריאת הפרשה, בואו נתבונן כיצד אנחנו יכולים לממש בחיינו את ערכי השמיטה. כל אחד בדרכו שלו, יכול למצוא זמן לעצור, להודות על מה שיש, ולראות כיצד אפשר לתרום ולסייע לזולת במעגלים השונים.
שבת שלום!